בעלים לכלבים קטנים / גורים? המאמר הזה בשבילכם!
לפני כחודש הגיעה אלינו מיה כלבת פומרנייאן קטנה ומתוקה במצב מסכן חיים כשהיא עם הכרה מעורפלת וחולשה קיצונית,
באותו הבוקר הבעלים שלה יצאו כרגיל לעבודה כאשר הפעם האחרונה שאכלה היה בערב הקודם. כשחזרו הבעלים מצאו אותה שרועה על הרצפה ומייד הגיע למרפאה.
בזמן ההגעה למרפאה התחילה להתעוות (לפרכס) , במרפאה ביצענו בדיקת דם דחופה וגילינו שרמת הסוכר בדם נמוכה באופן קיצוני – תופעה זו נקראת בשמה המקצועי "היפוגליקמיה".
היפוגליקמיה זהו מצב חירום מסכן חיים!
היפוגליקמיה (היפו=תת, גלוקוז=סוכר, אמיה=דם) מאפיינת בעיקר כלבים קטנים (כמו יורקשייר טרייר, ציוואווה, פודל, פומרניאן וכל גזע קטן אחר) ובפרט גורים אך גם כלבים גדולים במצבי מחלה שונים.
הסימנים מתקדמים במהירות, הסימנים הראשונים בהם נבחין הם חולשה, אדישות ורעידות, לעיתים ילווה בשלשולים או הקאות. עם ההתקדמות- אבדן הכרה ועוויתות (פרכוסים) וללא טיפול יכול להיתדרדר במהירות למוות.
לכלבים קטנים וגורים אין רזרבות אנרגיה רבות ורמת מטבוליזם גבוהה, לכן- מתקשים בשמירה על רמת הסוכר בדם (בדומה לתינוקות) ומועדים לתנודות קיצוניות.
הגורמים הנפוצים להיפוגליצמיה בגורים הם בין השאר:
הגורם הנפוץ ביותר הינו זמן ארוך מידי בין ארוחות אך יתכנו גורמים נוספים-
תולעי מעי, הקאות ושלשולים- מעלים את צריכת הגוף לסוכר ויכולים לגרום למצב של חוסר בסוכר.
וריד עוקף כבד (portosystemic shunt)– פגם מולד , מצב שבו דם ממערכת העיכול שאמור לעבור דרך הכבד מגיע ישירות למחזור הדם. משום שלכבד יש תפקיד חשוב בבקרת רמת הסוכר בדם – המצב יכול להוביל לרמות סוכר נמוכות בדם.
זיהומים חיידקיים- חיידקים ניזונים בין השאר מסוכרים שבדם ויכולים לגרום להיפוגליקמיה קשה בגורים.
איך נמנעים מהמצב המסוכן של היפוגליקמיה?
הדגשים החשובים ביותר הם- להקפיד על מזון מתאים.
להאכיל בתדירות גבוהה – לפחות 3-4 פעמים בגור ואף יותר בגזעים קטנים.
להיות עירניים לסימנים ושים לב לשינויים בהתנהגות הכלב – כדי לתפוס את במצב מוקדם.
בזכות העירנות של הבעלים המסורים, חייה של מיה ניצלו, היא קיבלה טיפול תומך שכלל עירוי נוזלים, טיפול נגד עויתות, ותוספת סוכר לדם ולאחר אשפוז בסוף השבוע – הוחזרה לאיזון ושבה הבייתה.
כיום בזכות תדירות האכלה מוגברת והמודעות של הבעלים לסכנות – מיה חיה חיים שלווים ומאושרים בביתה.
